ואריאציה על אחד ישן, מתקופה בה באמת הייתי חתכים חתכים. בדיוק על זה. זירה אחרת כששכירי החרב, מוטות עץ ארוכים בידיהם, לוקחים אותך הרחק ממני החדר מתכווץ מאחורי גבך דלתותיו הטרוקות מדממות וורוד. כי יש דברים שלא משתנים. ותמיד בבוקר אני זאת שזוחלת חזרה ומתכווצת מאוקיינוס לשלולית עוד קצת בכל צעד על הרצפה ושונאת … המשך לקרוא בנים זה כואב יותר
3 תגובות